פסק-דין בתיק עפ"ת 26575-07-13

לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: " בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 11/07/13, על ידי כב' השופט אבישי קאופמן, בתיק 5002-02-12.

המערער הובא לדין בגין העבירות הבאות :-

גרימת נזק לרכוש או אדם - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2), לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: " התקנות"), עבירה של רשלנות - על פי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה"), ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה, עבירה של סטייה מנתיב - עבירה על תקנה 40(א) לתקנות, עבירה של נהיגת רכב ללא רשות בעליו - לפי סעיף 36ב(א) לפקודה, עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה) - לפי סעיף 10 (א) לפקודה, עבירה של נהיגה ללא ביטוח - עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) - תש"ל -  1970 וכן עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול - עבירה על תקנה 26(2) לתקנות.

בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 30/04/11, בשעה 04:30, נהג המערער ברכבו בכביש 85 מכיוון עכו לכיוון כרמיאל. המערער נהג כשהוא בלתי מורשה לנהיגה כלל וללא ביטוח תקף.

עוד נטען כי בהגיעו של המערער לק"מ ה- 15, נהג ברשלנות כשסטה ימינה מנתיב נסיעתו והתנגש במעקה הבטיחות. בכתב האישום נכתב כי המערער נהג ברכב בהיותו תחת השפעת משקה אלכוהולי וללא רשות בעליו של הרכב. רשלנותו של המערער נובעת מכך שסטה מנתיב נסיעתו ללא הסביר סביר, תוך גרימת הפרעה וסיכון ובכך גרם לתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכוש.

המערער זומן לדין בבית משפט לתעבורה, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובית המשפט לתעבורה הפנה אותו לממונה על עבודות שירות לצורך ריאיון וקבלת חוות דעתו.

ביום 02/07/13, התקבלה חוות דעתו של הממונה אשר מצא את המערער מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות בבית החולים רמב"ם בהיקף של 8.5 שעות ביום.

ביום 11/07/13, שמע בית המשפט לתעבורה את טיעוני הצדדים לעונש וגזר את דינו של המערער לעונשים הבאים:

75 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 24 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית על סך 4,000 ש"ח ולמשך שנתיים שלא יעבור אחת  העבירות בהן הורשע.

כאמור, הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

באת כוח המערער טענה כי בית המשפט לתעבורה טעה, בכך שהטיל ענישה שאינה מידתית לנסיבות המקרה, הגם שאין להקל ראש בעבירות החמורות שבהן הורשע המערער, אך יחד עם זאת, היה על בית המשפט לתת דעתו למועד ביצוע העבירה, תוצאותיה, נסיבותיו האישיות של המערער וכן עברו הפלילי והתעבורתי.

עוד הוסיפה באת כוח המערער כי המערער מכיר באחריותו לביצוע העבירה ומתחרט על מה שקרה. הפנתה להודאתו בבית משפט לתעבורה ובשל כך יש מקום לבחון את חומרת העונש מחדש  ולהקל בדינו.

באת כוח המערער טענה כי בית משפט לתעבורה לא קבע את מתחם הענישה ההולם ואת העונש המתאים למערער וזאת כנדרש על פי סעיף 40 לחוק העונשין. עוד טענה כי בעבירות בהן הורשע המערער מתחם הענישה הנהוג אינו כולל עונש מאסר בפועל.

עוד טענה באת כוח המערער כי המשיבה לא הזדרזה להגיש את כתב האישום, דבר המעיד כי לא מדובר בעבירות המצריכות עונש מאסר בפועל, לדעתה.

באת כוח המערער טענה כי עונש של 75 ימי מאסר שירוצו במסגרת עבודת שירות יביאו לתוצאות הרסניות לחייו של המערער וציינה כי במידה ועונש זה אכן יישאר על כנו, המערער יפוטר ממקום עבודתו. עוד הוסיפה וציינה כי המערער עובד מאז היה נער ומסייע בפרנסת המשפחה.

באת כוח המערער הפנתה לכך שהמערער הינו חייב מוגבל באמצעים על פי החלטת ראש הוצל"פ לא עקב חובותיו שלו אלא של משפחתו ועל כן הוגבל רישיון נהיגתו.

באת כוח המערער הפנתה לפסיקה ומיקדה את הערעור כנגד רכיב המאסר בפועל וכן לעניין אורך עונש הפסילה בפועל.

בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור והוסיף כי המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות חמורות. עוד ציין כי מדובר במי שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה כשהוא מבצע את העבירות תוך נהיגת רכב תחת השפעת אלכוהול. בא כוח המשיבה הפנה לכך שבהתנהגותו, המערער סיכן בצורה משמעותית את עצמו ואת הסובבים אותו.

עוד הוסיף בא כוח המשיבה כי לדעתו בנסיבות האלו, צדק בית משפט לתעבורה כשהשית עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.